<h1>התרומה סימן ר"ה</h1>
<h2>דף כח:</h2>
פרק במה מדליקין ובפרק ח' שרצים (ק"ח) אמרינן תפילין נכרכות בשערן וכל פרשה ופרשה לבדה צריך לגוללה מסופה לתחלתה כדאמרי' גבי מזוזה כורכה מאחד כלפי שמע ואחר כך כל פרשה לבדה צריך לכרוך סביבה שיער של בהמה טהורה ובשמושא רבה כתב ובעי למכרך קמיעי בשערי אמר רבא בשער תורתא מאי טעמא כי היכי דלא מענפי ומפתחי. ואידך דלזכור עגלה ולא חטי דכתיב המעט עון פעור אשר לא הטהרנו ממנו עד היום הזה. ויש שכורכין על פרשה לבדה קלף קטן קודם שיתנם בדפוס הבתים. וכן איתא בשמושא רבה. וליכרוך עלה קולפא שולפא ואין בזה חשש דכל בית החיצון שאין רואה האויר פסולה (עיין ב"י רפ"ח) דכיון שאין פרשה מפסקת אין בכך כלום. ובירושלמי דפרק קמא דמגילה נמי אמרינן הלכה למשה מסיני כותבין בעורות כותבין בדיו מסרגלין בקנה וכורכין בשיער וטולין במטלית ודובקין בדבק ותופרין בגידין. משמע דטולין מטלית היינו כורכין קלף סביב הפרשה. מיהו אין הפירוש כך אלא מיירי בשיש קרע ישימו קלף על הקרע. וידבקו אותו בדבק שקורין גלוד. וכן מוכיח במסכת סופרים ששנויה גבי קריעה וגבי ספר תורה. והתם לא שייך כריכה בקלף כמו גבי תפילין.
<h2>דף קד:</h2>
והיכא שנפלה טיפת דיו בתוך חלל אות בי"ת והיא עתה כמו פ"א או אין שם בי"ת עליה. או טפת דיו נפלה בחלל אות אחרת ואין שמה עליה. אין תקנה למחוק הטיפה כמו חק תוכות דפסיל כך אמרי' בגיטין (כ' ע"א) וכתב ולא וחקק ומוקי לה בחק תוכות או טעה וכתב דלי"ת במקום רי"ש או בי"ת במקום כ"ף אין תקנה למחוק התג לתקן האות. וכן פעמים במ"ם פתוח' שנוגע משך שמאלי כמו החרטום נדבק למשך תחתון ועשאו סתום. ואמרינן בהבונה (ק"ג ע"ב) שלא יעשה פתוחים סתומים ואיכא דפסיל כמו כן אין תקנה למחוק הדבקות בתער דהוה ליה חק תוכות. ואין להכשיר מדאמרינן פרק הבונה נטלו לגגו של חי"ת ועשאו שני זיינין חייב לפי דהתם מלאכת מחשבת אסרה תורה וגמרינן ממשכן ועל קרשי המשכן היו הם כותבים אחד ושנים בכל ענין שלא היו חוששין אלא לידע איזה בן זוגו אבל במקום שנאמר וכתב פסלינן חק תוכות. וכיון שהאות פסול אין להכשירו על ידי חוזר ומעביר עליו קולמוס לאחר שנתקנה בסכין אף על גב שהיה רוצה לכתוב השם ונתכוון לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דלי"ת רבי יהודה אומר מעביר עליו קולמוס ומקדשו. וחכמים אומרים אין זה מן המובחר (עיין רשב"א ז"ל מה שהביא הירושלמי בסוגי' שם ובפ"ג סי' קכ"ה ובס' ישועות יעקב סי' הנ"ל) (עיין ג"פ קכ"ה ס"ק ל"ג ות' זית רענן יו"ד ה"ב ותה"ד סי' מ"ח) וגבי גט אם נכתב שלא לשמו והעביר עליו קולמוס לשמו אמר רב חסדא פרק שני דגיטין דלרבי יהודה דווקא מועיל. ורב אחא אמר אפילו לרבנן כשר לפי דלא שייך זה אלי ואנוהו בגט השתא לרבי יהודה דמועיל משום שהאות נעשה לו כתקנו ואין מחוסר אלא לשמו כגון גבי שם וגבי גט דבעי' לשמה אבל חק תוכות (ועיין ת' ח"ס ח') שאין שם אות עליו מודה דהעברת קולמוס לא משוי ליה גט. וכל שכן לרבנן דאין מועיל. דהא דתנן פרק הבונה כתב על גבי כתב פטור גבי שבת. לא קשיא לרב אחא דאמר גבי גט מועיל אפילו לרבנן היינו משום דכתב ב' מועיל להחשיבו לשווייא לשמו אבל גבי שבת לא מהני מידי כתב שני לכך פטור. אבל לשווייא אות בלא שום תוספ' לכולי עלמא אין מועיל תניא גבי ספר תורה טעה בשם גורר מה שנכתב וכו'. וכותב השם על הגרר רבי יוסי אומר מוחק וכותב על המחק כשהוא לח שייך לומר מוחק וכשהוא יבש שייך לו' גורר. רבי יצחק אומר תולין. ובירושלמי דסוף פרק קמא דמגילה אמרינן תולין בספרי' ואין תולין בתפילין ומזוזות (עיין סמ"ג וסמ"ק וג"פ קכ"ה סקל"א). ולא מפליג בין שם לשאר תיבות. אם כן אסור להניח שום אות בתפילין ומזוזות וגם שלא לכתוב לא על המחק (עיין טור ל"ב ומג"א ס"ק נ"ב ות' בגדי כהונה ח' א' ות' רע"א זלה"ה סי' י"א) ולא על הגרר. דהא לעיל בהלכות ספר תורה לא נתברר איזה עדיף אמנם אם דילג אות אחת או שתים והניח ריוח למעלה בסדר השורה יכול לכותבן שם. אמנם י"מ דטעמא דאין תולין בתפילין ומזוזות לפי שנכתבו שלא כסדר. ותניא במכלתי' גבי תפילין כתבן שלא כסדרן יגנזו. אם כן אסור לכתוב בריוח שהניח לכתוב האות שדילג.
<h2>דף קח.</h2>
פרק במה מדליקין (כ"ח ע"ב) ובפרק ח' שרצים אמרינן תפילין נכרכות בשערן וכל פרשה ופרשה לבדה צריך לגוללה מסופה לתחלתה כדאמרי' גבי מזוזה כורכה מאחד כלפי שמע ואחר כך כל פרשה לבדה צריך לכרוך סביבה שיער של בהמה טהורה ובשמושא רבה כתב ובעי למכרך קמיעי בשערי אמר רבא בשער תורתא מאי טעמא כי היכי דלא מענפי ומפתחי. ואידך דלזכור עגלה ולא חטי דכתיב המעט עון פעור אשר לא הטהרנו ממנו עד היום הזה. ויש שכורכין על פרשה לבדה קלף קטן קודם שיתנם בדפוס הבתים. וכן איתא בשמושא רבה. וליכרוך עלה קולפא שולפא ואין בזה חשש דכל בית החיצון שאין רואה האויר פסולה (עיין ב"י רפ"ח) דכיון שאין פרשה מפסקת אין בכך כלום. ובירושלמי דפרק קמא דמגילה נמי אמרינן הלכה למשה מסיני כותבין בעורות כותבין בדיו מסרגלין בקנה וכורכין בשיער וטולין במטלית ודובקין בדבק ותופרין בגידין. משמע דטולין מטלית היינו כורכין קלף סביב הפרשה. מיהו אין הפירוש כך אלא מיירי בשיש קרע ישימו קלף על הקרע. וידבקו אותו בדבק שקורין גלוד. וכן מוכיח במסכת סופרים ששנויה גבי קריעה וגבי ספר תורה. והתם לא שייך כריכה בקלף כמו גבי תפילין.
